דניאל, פרק ט׳, פסוק כ״ו

לקראת סוף ימי הבית השני, וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תסולק ההנהגה הישראלית כאשר יִכָּרֵת מָשִׁיחַ, כלומר ייהרג מנהיג חשוב, והעם ייוותר חסר כל ונטול הנהגה במצב של וְאֵין לוֹ, על אף שיש הקושרים זאת דווקא להפסקת בניין המקדש בימי כורש. לאחר מכן, וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ, שהם ירושלים ובית המקדש, ייהרסו כאשר אותם יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, הוא הצבא הרומי שפעל להחריב את המקדש על דעת עצמו ובניגוד לרצון מפקדו. חורבן זה יכה במהירות ובעוצמה כזרימת מים חזקה, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, או שמא מילים אלו רומזות לאובדנו העתידי של העם הרומי. מכל מקום, נגזרה גזירה והחלטה סופית, נֶחֱרֶצֶת, כי העיר תישאר חרבה, שֹׁמֵמוֹת, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה האחרונה של גוג ומגוג באחרית הימים.