דניאל, פרק ט׳, פסוק י״ח

מתוך הכנעה מוחלטת מבקש המתפלל מה' להקשיב לתפילתו: הַטֵּה אֱלֹהַי אׇזְנְךָ וּשְׁמָע. הוא מתחנן שה' יפתח, כלומר פְּקַח, את עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר, כדי שיביט בחורבן העם וירושלים המהווה חילול ה', שכן זו העיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ וגורלה קשור בו. הדובר מודה ברשעות העם ומכריז כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים, כלומר שוטחים, את תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, תוך ויתור על כל טענה לזכות אישית או לאומית. אף שהוא מתפלל לבדו, הוא פונה בלשון רבים כדי לאחד את בקשתו עם כלל ישראל בגלות, מתוך הבנה שהתקווה היחידה לסליחה היא כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים.