קרה לכם פעם שהייתם צריכים לבקש עזרה גדולה, וידעתם שאין לכם שום תירוץ למעשים שלכם ובעצם לא מגיע לכם לקבל אותה? איך ניגשים לבקש דבר כזה?
דניאל מתפלל לה' תפילה מלאה ברגש למען עם ישראל ולמען ירושלים החרבה. הוא לא פונה אל ה' בגאווה, אלא בענווה גדולה ובהכנעה. הוא מבקש מה' להקשיב לתפילה, ואומר לו פקח, כלומר פתח את עיניך, וראה את שממתינו והעיר. דניאל מבקש שה' יביט במצב הקשה ובחורבן של העם ושל העיר שבה עמד בית המקדש, עיר ששמו של ה' קשור אליה ולכן גורלה חשוב כל כך.
דניאל מודה באמת ואומר: כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ. המילה מַפִּילִים פירושה שאנחנו שוטחים ופורסים את התפילות שלנו. דניאל מסביר שהם לא מבקשים עזרה בגלל שהם צדיקים או בגלל שמגיע להם פרס על המעשים שלהם. התקווה היחידה שנשארה להם היא כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מכיוון שאין לעם זכויות להישען עליהן, הם מבקשים שה' יתעלם מהחטאים ויסלח להם רק בזכות הרחמים העצומים שלו.
אולי תופתעו לשמוע שדניאל מתפלל לגמרי לבדו, אבל בכל זאת הוא אומר אֲנַחְנוּ. הוא עושה זאת בכוונה כדי לאחד את התפילה האישית שלו יחד עם התפילות של כל עם ישראל שנמצאים בגלות. דניאל מבין שכאשר כל העם נשען יחד על הרחמים של ה', התפילה יכולה להתקבל ולהביא לגאולה.