מענה ה' לתפילתו של דניאל לא איחר לבוא, והמלאך נשלח אליו כדי להבהיר את מהות ההתגלות ואת מעמדו המיוחד של הנביא.
כאשר המלאך אומר בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר, הוא מבהיר כי כבר ברגע הראשון שבו החל דניאל להתפלל, יצא ציווי מאת ה' לספק לו את המענה המבוקש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ציווי זה הוא גזירה מוחלטת מלפני ה', בדומה להחלטת מלך שאין להוסיף עליה או לגרוע ממנה [אבן עזרא]. המלאך מדגיש זאת כדי שדניאל לא יחשוב בטעות שריבוי תחינותיו והפצרותיו הממושכות הם אלו ששינו את ההחלטה והביאו לקבלת התפילה, שכן התשובה ניתנה מיד בתחילה [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].
הסיבה לכך שהמלאך נשלח מיד היא כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה. הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא שדניאל הוא "איש חמודות", כלומר אדם יקר ונחמד [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מעלה זו מתבטאת בכך שיש לו דברי חן כלפי ה' [רש"י], ושהוא בעל מידות ומעלות רצויות [מצודת דוד]. בזכות מדרגתו הגבוהה הזו, המלאך נשלח למסור לו את הנבואה פנים אל פנים, ולא מרחוק באמצעות חלום או חיזיון מעורפל [מלבי"ם].
בסיום דבריו, המלאך מזרז את דניאל להקדיש תשומת לב עמוקה לנאמר: וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה [רש"י]. בעוד שחלק מן המפרשים רואים בכפילות זו חזרה שנועדה לחיזוק הזירוז להבין את מראה הנבואה [מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], אחרים מצביעים על הבחנה בין שני חלקי המשפט. גישה אחת מפרשת כי בַּדָּבָר מתייחס למילים המפורשות שהמלאך אומר, בעוד שבַּמַּרְאֶה מכוון להבנת המשמעויות הנסתרות של החיזיון [יוסף אבן יחיא]. גישה נוספת מציעה חלוקה היסטורית: הציווי להבין בַּדָּבָר מכוון להבנה נכונה של נבואת ירמיהו הקודמת שדניאל התקשה בה, ואילו ההוראה להבין בַּמַּרְאֶה מתייחסת לחיזיון החדש שמוצג בפניו כעת [מלבי"ם].