חזון היסטורי מקיף נפרש בפני דניאל, ובו מתגלה לוח זמנים אלוהי מדויק הממפה את התקופה שבין חורבן הבית הראשון ועד לסוף ימי הבית השני. הכתוב מחלק את ההיסטוריה לתקופות קצובות של שמיטות, השזורות בבנייה מחדש, בהופעת מנהיגים, אך גם במצוקה מדינית מתמשכת.
ההבטחה נפתחת במילים מִן מֹצָא דָבָר, המכוונות לדבר ה׳ ולגזירה שיצאו כבר בתחילת תחנוניו של דניאל [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מתוך הבנת הדברים הללו, יוכל דניאל להשכיל ולדעת מתי באמת תסתיים גלות בבל ומתי ייבנה הבית השני, תוך הבנה שהחשבונות הקודמים שעשה לגבי קץ הגלות היו שגויים [מצודת דוד, מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].
התקופה הראשונה המוגדרת היא עַד מָשִׁיחַ נָגִיד, אשר יימשך שָׁבֻעִים שִׁבְעָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתואר "משיח נגיד" מכוון לכורש מלך פרס, אשר נקרא משיח ה׳ ונתן את הרשות להשיב ולבנות את ירושלים. שבעת השבועים מסמלים שבע שמיטות שלמות, כלומר תקופה של ארבעים ותשע שנים מחורבן הבית ועד להופעת כורש, כאשר שנים בודדות שלא השלימו מחזור שמיטה מלא הושמטו מן החשבון. מנגד, יש הסבורים כי שבעת השבועים נמנים עד לבואו של נחמיה [אבן עזרא]. גישה נוספת רואה במושג "משיח נגיד" תואר כללי לכהנים הגדולים ולנשיאים שינהיגו את העם לאורך כל ימי הבית השני [מלבי"ם].
לאחר מכן מתוארת תקופה של וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם שבהם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה ירושלים. הפרשנים מסכימים כי שישים ושתיים שמיטות אלו מייצגות את משך זמן קיומו של הבית השני. במניין זה חסרות שמיטות אחדות כדי להשלים את החשבון הכולל לשבעים, ואלו מוסברות כזמן הפסקת הבנייה עקב כתבי השטנה, החל מימי כורש ועד לחידוש המלאכה בימי דריוש [מלבי"ם].
תהליך השיקום הפיזי של העיר מתואר במילים רְחוֹב וְחָרוּץ. בעוד שהרחובות מסמלים את בניין העיר עצמה, המילה חָרוּץ מתפרשת כחפירה, והכוונה היא לחריצים ולתעלות ההגנה העמוקות שנחפרו סביב חומות העיר כדי לבצרה ולחזקה מפני אויבים [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, יוסף אבן יחיא].
למרות תנופת הבנייה והחזרה לארץ, התקופה כולה תתאפיין בקושי, כפי שמצוין במילים וּבְצוֹק הָעִתִּים. המילה בְצוֹק נגזרת מלשון צרה ומצוקה. כל ימי הבית השני יעברו על ישראל תחת עול שעבוד זר של אימפריות כפרס, יוון ורומי, מלווים ברדיפות ובתקופות קשות, כדוגמת ימי החשמונאים, אשר נועדו למרק ולכפר על עוונות הבית הראשון [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].