דניאל, פרק ט׳, פסוק כ״ז

מנהיג נוכרי יציע למנהיגי ישראל הסכם שלום שקרי, וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים למשך שָׁבוּעַ אֶחָד, כלומר לתקופה של שבע שנים. אולם וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ, באמצע אותה תקופה, הוא יפר את ההסכם ויַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, כך שעבודת הקורבנות תיפסק עד לשריפת המקדש. לאחר החורבן המקום יחולל וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם, כאשר עבודה זרה אילמת או הרסנית תוצב במקום גבוה ונישא, או לחלופין עופות טמאים יקננו בחורבות. מצב עגום זה יימשך וְעַד־כָּלָה וְנֶחֱרָצָה, עד שהכיליון שנגזר מראש תִּתַּךְ ויישפך בפתאומיות עַל־שֹׁמֵם. זעם ה' יכה לבסוף באימפריה המחריבה ובאליליה, או שלפי דעות אחרות, ימשיך להכות בעם ישראל ובמקום המקדש החרב.