דניאל, פרק ט׳, פסוק ה׳

אנו מתוודים על התרחקות הדרגתית ומקיפה מדרך ה', הכוללת כישלונות של תאווה ומעשה (חָטָאנוּ), כפירה בדיבור ובעיוות השכל (וְעָוִינוּ), פגיעה בזולת מתוך מחשבות רעות (הִרְשַׁעְנוּ), ולבסוף בגידה של ממש הנעשית במזיד (וּמָרָדְנוּ). במקום לעצור, אנו במצב של וְסוֹר מתמשך; אנו ממשיכים לסור מן הדרך ללא הרף ובאופן מכוון, ואף מנתקים עצמנו כליל מקיום המצוות גם לאחר שכבר נענשנו על חטאינו הקודמים. התרחקות מוחלטת זו מקיפה את כל תחומי החיים, שכן היא מופנית הן מִמִּצְוֹתֶךָ, שהן החובות שבין אדם למקום, והן וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ, המסדירים את הצדק והיחסים שבין אדם לחברו.