יצא לכם פעם לתהות איך זה לדעת מראש על אירוע היסטורי עצום שעומד להתרחש? דניאל מקבל נבואה שמתארת בדיוק את מה שיקרה בסוף תקופת בית המקדש השני. הנבואה מציינת תקופת זמן שנקראת וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, שזו הדרך שבה נספרו השנים עד לאותם ימים אחרונים של ירושלים. בשלב הזה, אומרת הנבואה, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ. המילה "משיח" כאן לא מדברת על הגואל שאנחנו מחכים לו, אלא זהו תואר למנהיג חשוב או למלך. הכוונה היא שהמלך האחרון שהנהיג את עם ישראל יסולק מתפקידו. בעקבות זאת, המצב בעם יהיה וְאֵין לוֹ, כלומר לא יישאר לעם מנהיג משלו שידריך אותו וידאג לו.
לאחר שההנהגה נעלמת, הנבואה עוברת לדבר על וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ, שהם כמובן העיר ירושלים ובית המקדש. נאמר עליהם כי יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא. הכוונה היא לצבא הרומי שיבוא להחריב את העיר. יש כאן פרט היסטורי מרתק: הנבואה מדייקת ואומרת ש"עם הנגיד", כלומר החיילים של המפקד, הם אלו שישחיתו ויהרסו, ולא המפקד בעצמו. הסיבה לכך היא שהמפקד הרומי טיטוס דווקא ריחם על ירושלים ולא רצה להרוס את המקדש, אבל החיילים שלו פעלו על דעת עצמם והחריבו אותו. כל החורבן העצוב הזה יקרה במהירות גדולה, ולכן נאמר וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף. המילה "שטף" מתארת זרימה חזקה ומהירה מאוד של מים, וכך גם ההרס יגיע בבת אחת כמו שיטפון עצום. בסופו של התהליך, המצב יישאר וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת. המילה "נחרצת" פירושה החלטה סופית ומוחלטת שאי אפשר לשנות. כלומר, נגזרה גזירה שירושלים תישאר שוממת ועזובה במשך שנים רבות, עד לתקופה של סוף הימים.