קרה לכם פעם שהייתם כל כך עצובים, עד שהרגשתם שאתם מאבדים שליטה? התורה מבינה שכשמישהו אהוב נפטר, זה טבעי ובסדר גמור לבכות ולהיות עצובים. אבל היא מבקשת מאיתנו לא לפצוע או להכאיב לגוף שלנו מרוב צער. למה? כי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה. אנחנו עם מיוחד, והגוף שלנו קדוש וחשוב, ולכן אסור לנו לקלקל אותו מתוך כאב. מעבר לכך, יש לנו ידיעה מנחמת: הנשמה היא נצחית. גם כשמישהו עוזב את העולם, הוא לא הולך לאיבוד לתמיד, ולכן אין סיבה לייאוש מוחלט. אנחנו צריכים לסמוך על ה' ולקבל את הרצון שלו.
אולי תשאלו את עצמכם למה התורה גם אומרת שאנחנו עם קדוש וגם שה' בחר בנו? הסיבה היא שהקדושה שלנו נמצאת בתוכנו עוד מימי האבות שלנו, אבל בנוסף לזה, וּבְךָ בָּחַר ה', כלומר ה' גם בחר בנו באופן אישי וישיר. ה' קורא לנו עם סְגֻלָּה, שזה אומר שאנחנו כמו אוצר יקר ואהוב שאדם שומר עליו מכל משמר. בגלל שאנחנו כל כך יקרים לה', אנחנו צריכים להיות דוגמה לכל העולם כולו, ולכן לא מתאים שניראה פצועים לעיני כולם.
יש כאן עוד מסר חשוב מאוד לחברה שלנו. כמו שאסור לנו לשרוט ולחלק את הגוף שלנו, כך אסור לנו לפלג ולחלק את העם שלנו. להיות עם קדוש אומר שאנחנו צריכים להיות עם מאוחד, בלי מריבות ובלי קבוצות שנלחמות זו בזו, אלא חברה אחת שלמה שקשורה באהבה לה'.