יצא לכם פעם לחסוך כסף למטרה ממש מיוחדת, ואז לנסוע עם כל המשפחה כדי לחגוג יחד? התורה מספרת לנו על זמן מיוחד שבו עם ישראל היה עולה לירושלים עם כסף מיוחד ששמרו מראש. כשהגיעו לעיר, ונתתה הכסף, כלומר, השתמשו בכסף הזה כדי לקנות אוכל לסעודת חג. ברגע שקונים את המזון, הקדושה שהייתה בכסף עוברת אל האוכל עצמו! התורה אומרת שאפשר לקנות בכל אשר תאוה נפשך, דברים שמשמחים אותנו, ואפילו דברים יקרים וטעימים במיוחד, כדי לחגוג בשפע ובלי קמצנות.
אבל רגע, האם מותר לקנות ממש הכל? התורה מפרטת: בבקר ובצאן וביין ובשכר, ואז שוב מסכמת ואומרת ובכל אשר תשאלך נפשך. בגלל שהתורה נתנה כלל, אחר כך דוגמאות, ואז שוב כלל, חכמים מסבירים שמותר לקנות רק דברים שדומים לדוגמאות. אלו צריכים להיות דברים שגדלים מהאדמה או בעלי חיים שניזונים ממנה. לכן, אי אפשר לקנות בכסף הזה מים, מלח או דגים.
כשהתורה אומרת בבקר ובצאן, הכוונה היא בעיקר לקנות בהמות כדי להקריב אותן כקורבן שלמים, שהוא קורבן שהמשפחה עצמה אוכלת מהבשר שלו בשמחה. המילה ובשכר מתארת משקה חזק שעשוי למשל מתמרים, חיטה או שעורה.
אחרי שקונים את הכל, מגיע הזמן לאכול. התורה אומרת ואכלת שם לפני ה'. למרות שאוכלים ברחבי ירושלים ולא בתוך בית המקדש עצמו, זה נחשב כאילו אוכלים ממש לפני ה'. איך עושים את זה? כשיושבים לאכול ביראת כבוד, ממש כמו בסעודה של מלך. לא אוכלים בזללנות, מקפידים לברך על האוכל, ומשלבים דברי תורה סביב השולחן.
ולבסוף, ושמחת אתה וביתך. שמחה אמיתית בחג לא יכולה לקרות כשאדם נמצא לבד. התורה מדגישה שהשמחה השלמה היא כשכל המשפחה חוגגת יחד. זו מצווה לשמח את כולם, ומי שבוחר להישאר בחיק משפחתו בחג ולשבת יחד באווירה נעימה, מקיים את השמחה האמיתית והמושלמת ביותר של החג.