שמתם לב פעם שלפעמים הרבה יותר קל להגיד מה אנחנו לא רוצים, מאשר לפרט את כל מה שכן? התורה רוצה ללמד אותנו אילו עופות מותר לנו לאכול ואילו אסור. מכיוון שיש בעולם הרבה יותר סוגים של עופות טהורים מאשר עופות טמאים, התורה בוחרת בדרך קצרה וחכמה. במקום לכתוב רשימה ארוכה של כל העופות המותרים, היא פשוט מונה את המעט שאסור לאכול. כך אנחנו לומדים לדבר ולכתוב בצורה קצרה וממוקדת.
המילה מֵהֶם מלמדת אותנו על מקרה מיוחד של ציפור טהורה שבכל זאת אסור לאכול. כאשר אדם חלה במחלה מיוחדת שנקראת צרעת והיה צריך לעבור תהליך של טהרה, היו משתמשים בשתי ציפורים. אחת מהציפורים הייתה נשחטת כחלק מתהליך הטהרה. ברגע הזה, הטומאה של החולה עברה אליה, ולכן היא הפכה לאסורה. הציפור השנייה נשלחה לחופשי אל השדה, והיא נשארה מותרת, כדי שאם מישהו יצוד אותה בטעות הוא לא יאכל משהו שאסור לו.
הרשימה של העופות האסורים פותחת במילה הַנֶּשֶׁר, מפני שהוא נחשב למלך העופות. הוא עוף דורס שצד חיות אחרות, ואין לו אפילו סימן טהרה אחד. מיד אחריו מוזכרים וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה, שהם עופות שחיים במדבר ודומים מאוד לנשר. גם הם, כמו שאר העופות ברשימה, עופות דורסים שאסורים באכילה.