חשבתם פעם מה קורה כשאנחנו חולקים את הדברים שלנו עם מי שאין לו? חקלאי שעובד קשה בשדה שלו אוסף את התבואה, והתורה מבקשת ממנו לתת חלק מהיבול לאנשים שזקוקים לעזרה. קודם כל, וּבָא הַלֵּוִי. הלויים הם אלה שעובדים בבית המקדש, והכתוב מסביר כִּי אֵין־לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ - אין להם שדות משלהם כדי לגדל אוכל. לכן הלוי מקבל את החלק הקבוע שמגיע לו בכל שנה. יחד איתו מקבלים עזרה גם וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה. הגר הוא אדם שבחר להצטרף לעם ישראל, וגם לו, כמו ליתום ולאלמנה, אין אדמה או משפחה שידאגו לו לפרנסה.
התורה מציינת שהנתינה הזו מתרחשת אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, כלומר ממש בתוך הערים שבהן אתם גרים. בשנה המיוחדת הזו לא צריך לנסוע עד לירושלים, אלא מחלקים את האוכל לעניים שנמצאים קרוב לבית. ואיך צריך לתת להם? התורה מבקשת וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ. המטרה היא לא לתת להם רק קצת אוכל, אלא לתת בשפע, כדי שהם יהיו שבעים ומרוצים באמת.
יש לזה סיבה מאוד מיוחדת. כאשר עני אוכל ומרגיש שבע, הוא אומר תודה ומברך מכל הלב. הברכה השמחה הזו, שבאה מתוך הכרת תודה אמיתית, פועלת דברים נפלאים בשמיים ומביאה ברכה גדולה למי שנתן את האוכל. בזכות המעשה הטוב הזה, ה' מבטיח לחקלאי: לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. ה' יברך אותו לא רק בשדה שבו הוא גידל את התבואה, אלא בכל עבודה או עסק שהוא יעשה. הרי ה' נתן לאדם את השפע מההתחלה, בדיוק כדי שיוכל להיות טוב ולעזור לאחרים.