דברים, פרק י״ד, פסוק כ״ט

האחריות לפרנסת מחוסרי הנחלה מוטלת ישירות על הקהילה ובעלי הקרקעות. משום כך וּבָא הַלֵּוִי לקחת את מעשרו הקבוע, או שהוא נכלל כאן עם שאר העניים הזכאים לתמיכה כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, עובדה המלמדת שמעשר מופרש רק מיבול בבעלות פרטית. לצידו נתמכים גם וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, שהם חסרי רכוש והגנה כדוגמת גרי צדק, והם מקבלים את חלקם אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, בתוך ערי ארץ ישראל. חובה להעניק להם כמות מספקת עד שוְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ, מבלי שהאדם ירגיש רע על חלוקת פרי עמלו. נתינה נדיבה זו מבטיחה שלְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ, שכן ברכתו של העני השבע מושכת את שפע ה' על כלל עסקיו של האדם.