דברים, פרק י״ד, פסוק כ״א

התורה אוסרת על עם ישראל באמירה לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה לאכול בעלי חיים טהורים שמתו מעצמם או שלא נשחטו כהלכה. מכיוון שהבשר אינו מקולקל או מזיק לבריאות, מותר להעביר אותו הלאה: לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ כמתנת חינם לתושב שאינו יהודי, אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי עובד אלילים שאינו חי בארץ. הימנעות מאכילת הבשר נובעת מהדרישה לשלמות רוחנית ושליטה בדחפים, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ. מתוך אותה שאיפה למוסר והרחקה מאכזריות וממנהגי עבודה זרה, התורה מצווה לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, איסור הכולל בישול, אכילה והנאה מכל ולד בהמה בחלב. האיסור נוסח בלשון בישול גם כדי להזהיר את הישראלי שלא יבשל את הנבלה בחלב רק כדי להשביח את טעמה ולהרוויח יותר ממכירתה לנוכרי.