העֹרֵב הוא ביסודו עוף טמא שצבעו שחור. התוספת של המילים כׇּל־עֹרֵב באה להרחיב את איסור האכילה ולכלול בתוכו גם עופות שונים כמו העורב העמקי הלבן, וכן עופות שמבנה ראשם מזכיר את זה של העורב, כדוגמת הסנונית והזרזיר. זיהוי העורב המקראי היווה אתגר, שכן לעורבים המצויים ישנם סימני טהרה במבנה גופם הסותרים את המסורת ההלכתית. לאור הקושי להסתמך על מבנה הגוף והאיברים בלבד, נקבע סימן התנהגותי ייחודי לזיהויו הוודאי של העורב האמיתי, והוא שהעוף יורק בשעת ההזדווגות.
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.