דברים, פרק י״ד, פסוק ז׳

מערכת חוקי התזונה אוסרת אכילת בעלי חיים בעלי סימן טהרה אחד בלבד, שעלולים להטעות במראם החלקי. התורה מאגדת יחד אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן, שכן למרות שתנועות הלעיסה המהירות שלהם נראות לעין כהעלאת גרה, הם חסרים מבנה של פרסה אמיתית. החזרה על דינים אלו נועדה להרחיב את האיסור גם על תוצרי הלוואי של החיות כגון חלב, וכן להוסיף לרשימה את הַשְּׁסוּעָה, מונח המתאר פרסה המופרדת לחלוטין או בריה ייחודית שגבה מפוצל לשניים. הקביעה כי בעלי חיים אלו טְמֵאִים הֵם לָכֶם מדגישה שמהותם של חוקים אלו היא רוחנית, ואינה נובעת מטעמי בריאות או אסתטיקה.