דברים, פרק י״ד, פסוק כ״ח

בסיום השנה השלישית למחזור השמיטה, תקופה הנמשכת עד חג הפסח, חלה חובת ביעור המעשרות. מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים מצווה החקלאי להשלים את החלוקה, ועל כן תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר שהצטבר ברשותך מהשנים הקודמות ותיתן כל חלק למי שראוי לו. בניגוד לשנתיים הראשונות שבהן המעשר נאכל בירושלים, המעשר בַּשָּׁנָה הַהִוא משנה את ייעודו ומוענק לנזקקים. לשם כך מצווה התורה וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ, כלומר להשאיר את התבואה בעיר או בגורן הפתוח כדי שהעניים ייקחו בעצמם, ורק בימות הגשמים לחלק להם ישירות. נתינה חברתית זו מאזנת את עבודת ה' האישית ומאפשרת לחקלאי לשוב לירושלים בשנה הבאה מתוך רווחה וברכה.