החקלאי נדרש להפריש "מעשר שני" מגידוליו כדי לאוכלו בקדושה בירושלים, כאשר הכפילות עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר מבטיחה כי נתינה זו, הנעשית ביד רחבה ובסבר פנים יפות, תביא לאדם שפע כלכלי ורוגע נפשי. הציווי מחייב להפריש באמונה אֵת כׇּל־תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, בין אם החובה חלה רק על דגן, יין ושמן ובין אם על כל סוגי היבול, ובלבד שהתוצרת נאספה לבית והיא בגדר הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, כלומר צומחת ישירות מן האדמה. יש להקפיד על הפרשה נפרדת שָׁנָה שָׁנָה ללא עירוב יבולים משנים שונות, תוך התאמה למחזור המעשרות המשתנה בין העלייה לירושלים לבין חלוקת היבול לעניים בשנה השלישית. הקפדה על המעשר שומרת על התבואה מפני כליון ומרוממת את החקלאות לעבודת ה', שכן היא מנתקת את האדם מטרדות השדה ומביאה אותו ללמוד תורה ויראת שמים בקרבת המקדש.
דברים, פרק י״ד, פסוק כ״ב
פרשת ראה
עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כׇּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.