קרה לכם פעם שהשאלתם משחק אהוב לחבר, וחיכיתם בקוצר רוח שהוא יחזיר לכם אותו? עכשיו תארו לעצמכם שמישהו היה מבקש מכם לוותר עליו לגמרי ולהשאיר אותו אצל החבר לתמיד. זה נשמע כמו דבר ממש לא פשוט, נכון? התורה מבקשת מאיתנו לעשות משהו דומה כשמדובר בכסף. אחרי שלמדנו לתת צדקה, אנחנו מתבקשים לעשות משהו שאפילו יותר קשה מבחינה נפשית: למחוק חובות. כשמישהו מלווה כסף, הוא מצפה לקבל אותו בחזרה. אבל התורה רוצה להזכיר לנו שכל הכסף והרכוש בעולם שייכים בעצם לה', ולכן אנחנו צריכים לדעת גם לשחרר.
התורה קובעת זמן קבוע לכל העם, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, כלומר בדיוק בסיומה המוחלט של השנה השביעית. בזמן הזה אנחנו מצווים: תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. משמעות המילה שמיטה היא לעזוב ולשחרר את החוב. אבל למה כתוב שצריך "לעשות" שמיטה? הרי שמיטה היא לכאורה פשוט לעצור ולא לעשות כלום. התשובה היא שבניגוד לאדמה שפשוט נחה, כדי למחוק חוב ולוותר על כסף שמגיע לנו, אנחנו צריכים לקבל החלטה פעילה ואמיצה בלב שלנו ולוותר באהבה. זהו מבחן אמונה גדול. מי שמצליח לוותר ולשמוט את החוב מתוך רחמים, בלי לפחד שיפסיד את כספו, זוכה לקבל מה' ברכה גדולה כפליים על המעשה הטוב שלו.