קרה לכם פעם שהייתם עצובים מאוד, אבל אז אבא או אימא חיבקו אתכם והרגשתם מיד שאתם לא לבד ויש מי שדואג לכם?
כשאדם עצוב בגלל שמישהו קרוב אליו הלך לעולמו, התורה מזכירה לנו משהו מנחם ומרגש: בָּנִים אַתֶּם. אנחנו הילדים של ה'. התורה מלמדת אותנו שגם ברגעים קשים של געגוע, אנחנו צריכים לזכור שאבא שלנו בשמיים תמיד נמצא איתנו ואנחנו לעולם לא נשארים לבד. הוא אוהב אותנו אפילו יותר ממה שהורים אוהבים את הילדים שלהם. בגלל שה' כל כך אוהב אותנו, אנחנו יכולים לסמוך עליו שכל מה שהוא עושה הוא לטובה, גם אם אנחנו לא תמיד מבינים את הסיבה, ממש כמו שילד קטן סומך על אבא שלו.
זה טבעי ובסדר גמור לבכות ולהיות עצובים כשמאבדים אדם אהוב, אבל התורה מבקשת שלא נרגיש ייאוש מוחלט. בעבר, אנשים מעמים אחרים היו פוגעים בעצמם מרוב צער. לכן התורה מצווה עלינו: לֹא תִתְגֹּדְדוּ. כלומר, אסור לעשות שריטות או חתכים בגוף בגלל העצב. בנוסף, נאמר וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם. הכוונה היא שאסור לתלוש שיער מהראש מרוב כאב. למרות שכתוב "בין עיניכם", שזה המקום שבו מתחיל לצמוח השיער מעל המצח, האיסור הוא על תלישת שיער מכל מקום בראש.
אולי אפשר היה לחשוב שרק הכהנים, שעובדים בבית המקדש, צריכים לשמור על הגוף שלהם שלם ומכובד. אבל התורה מחדשת לנו כאן שכל עם ישראל קדוש. כולנו נחשבים בנים של ה', ולכן כל אחד ואחת מאיתנו צריך לשמור על הגוף שלו ולהתנהג באצילות ובכבוד, ממש כמו הכהנים.