שמות, פרק ל״ט, פסוק ג׳

ניסיתם פעם לדמיין איך אפשר לקחת גוש זהב נוקשה ונוצץ, ולהפוך אותו לחוט רך שאפשר לסרוג או לתפור איתו? זה בדיוק הפלא המיוחד שהיה בהכנת הבגדים של הכהנים במשכן. באותם ימים, הרעיון לשלב זהב אמיתי בתוך בד היה המצאה חדשה וגאונית שלא נראתה כמותה. כדי להצליח בזה, העובדים עשו כמה שלבים. קודם כל וַיְרַקְּעוּ, כלומר הם דפקו על הזהב ושיטחו אותו שוב ושוב עד שהוא הפך להיות פַּחֵי, שזה אומר לוחות דקיקים ממש. לאחר מכן, הגיע השלב של וְקִצֵּץ פְּתִילִם, שבו חתכו את לוחות הזהב הדקים לרצועות ולחוטים. אם תשימו לב, המילה וַיְרַקְּעוּ כתובה בלשון רבים, כי הרבה מתנדבים ופועלים עזרו לשטח את הזהב. אבל המילה וְקִצֵּץ כתובה בלשון יחיד, כי פעולת החיתוך הייתה כל כך עדינה וקשה, שרק אומן אחד מומחה במיוחד, בצלאל, ידע לעשות אותה. הוא היה צריך לחשב בדיוק איזה עובי של חוט זהב מתאים לכל סוג של בד, ולכן העבודה המדויקת הזו נקראת מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. בסוף התהליך, לקחו חוט זהב אחד ושזרו אותו יחד עם שישה חוטים צבעוניים ויפים, וכך נוצר חוט אחד מיוחד של שבעה חוטים מחוברים, שבעזרתו תפרו את בגדי הכהונה המפוארים.