יצא לכם פעם לארוז חפצים יקרים וחשובים לפני מעבר דירה או נסיעה ארוכה? בטח עטפתם אותם היטב כדי שיישמרו. כשבני ישראל נסעו ממקום למקום במדבר, הם היו צריכים לארוז בזהירות את כלי המשכן החשובים, כמו ארון הברית, השולחן והמנורה. לשם כך הלוויים השתמשו בכיסויים מיוחדים שנקראים בִּגְדֵי שְׂרָד. אלו לא היו בגדים שאנשים לבשו, אלא עטיפות יפות שנעשו מחוטים בצבעי תכלת, ארגמן ואדום. בצלאל, שניהל את בניית המשכן, רצה לנצל את כל החומרים היקרים שנשארו למטרה קדושה, ולכן השם שלהם מזכיר את המילה "שריד", שפירושה שארית.
לאחר מכן, התורה מתארת איך וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן. בצלאל התחיל את המלאכה וניהל אותה, ושאר האומנים עבדו יחד איתו בשיתוף פעולה כדי להכין את הבגדים המיוחדים של הכהנים. על הבגדים האלו נאמר שהם נעשו כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. הסיבה שמזכירים זאת היא שכדי להשתמש בקרשים וביריעות של המשכן היה צריך לחבר את כולם יחד למבנה אחד גדול, אבל כל בגד של כהן היה כלי שלם, מוכן וקדוש מיד ברגע שסיימו לתפור אותו. המילים האלו גם מלמדות אותנו שעל אף שמשה רבנו לא גזר ותפר את הבגדים בעצמו, עצם זה שהוא לימד את האומנים בדיוק מה לעשות, נחשב לו כאילו הוא היה שותף מלא בהכנתם.