יצא לכם פעם לחבוש כתר מפלסטיק או מקרטון ולגלות שהוא כל הזמן מחליק ונופל? לכהן הגדול היה כתר מיוחד מזהב שנקרא ציץ, אבל הוא לא הקיף את כל הראש, אלא הגיע רק מאוזן אחת לאוזן השנייה. אז איך הוא נשאר במקום ולא נפל?
כדי לפתור את זה, השתמשו בפְּתִיל תְּכֵלֶת. למרות שזה נשמע כמו חוט אחד, הכוונה היא לכמה חוטי תכלת חזקים שהושחלו דרך חורים קטנים בטס הזהב כדי לקשור אותו היטב לראש. התורה מסבירה שאת החוטים האלה צריך לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה. הציץ עצמו ישב למטה, על המצח של הכהן, והמצנפת, שהיא הכובע המיוחד שלו, הייתה מונחת למעלה. החוטים קשרו את הציץ אל המצנפת מאחור, וכך הוא ישב על הראש בצורה יציבה ומכובדת, ממש כמו כתר אמיתי.
בין הציץ שעל המצח לבין המצנפת שלמעלה נשאר בכוונה מקום פנוי. הכהן הגדול היה צריך להניח שם את התפילין שלו. החוטים שקשרו את הציץ עברו בעדינות משני הצדדים של התפילין ולא הונחו מעליהם. הסיבה לכך היא שהתפילין קדושות מאוד, כי כתוב בהן שם ה׳ פעמים רבות, ולכן נזהרו לתת להן את המקום המכובד ביותר על ראשו של הכהן.