יצא לכם פעם לעבוד קשה על יצירה גדולה ומיוחדת, ולהרגיש את השמחה העצומה כשאתם מניחים את החלק האחרון במקום? תחושה כזו בדיוק עטפה את עם ישראל כשהם סיימו לבנות את המשכן, האוהל הקדוש של ה'. המילה וַתֵּכֶל מלמדת אותנו שהמלאכה הסתיימה, אבל היה כאן נס של ממש. חלק מהכלים, כמו המנורה, היו כל כך מסובכים שקשה מאוד לאדם רגיל להכין אותם. האומנים רק התחילו לדפוק בפטיש, והעבודה למעשה הסתיימה מעצמה בעזרת כוח מהשמיים.
מיד לאחר מכן נאמר וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אפשר לשאול, האם כל העם באמת בנה את המשכן? הרי רק בצלאל, אהליאב ועוד כמה אנשים עשו את העבודה בפועל. התשובה היא שכל בני ישראל רצו כל כך לעזור והביאו את התרומות שלהם מכל הלב. ה' ראה את הרצון הטוב והמחשבה היפה שלהם, והחשיב זאת כאילו כל העם כולו בנה את המשכן יחד. זה מראה לנו שרק כאשר כולם מאוחדים, עוזרים ואוהבים זה את זה, אפשר להקים מקום קדוש ושלם.
בני ישראל כל כך אהבו את ה' ורצו שהוא יהיה איתם, שאולי היו רוצים להוסיף למשכן עוד כל מיני דברים משלהם. לכן מודגש שהם עשו כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ. הם הקשיבו ועשו בדיוק, אבל בדיוק, מה שה' ביקש. בזכות ההקשבה המדויקת הזו, בלי להוסיף ובלי להחסיר, הם זכו למדרגה גבוהה ולכך שהשכינה תשרה בתוכם ממש.