יחזקאל, פרק א׳, פסוק ה׳

וּמִתּוֹכָהּ של ההתגלות המאירה מתבהרת דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת, צורות של יצורים ממין החי המשמשים כמלאכים, שתפקידם להניע את גלגלי הטבע וההיסטוריה על פי רצון ה'. תבנית גופם הכללית מוגדרת במילים וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה, וזאת על אף שבהמשך יתואר שיש להן גם פני בעלי חיים. הצורה האנושית מודגשת משום שהיא העיקרית מבין הדמויות ומשקפת את קלסתר פניו של יעקב אבינו, או משום שרק גופן היה אנושי וזקוף בעוד פניהן כשל חיות. מעבר למראה החיצוני, הדימוי לאדם מבטא את מהותן הפנימית של החיות, שקיבלו מה' חכמה ותבונה אנושית כדי לשבח ולפאר אותו.