יחזקאל, פרק א׳, פסוק כ״ד

תנועתן של חיות הקודש יוצרת רעש אדיר ומעורר יראה, וכאשר הנביא מעיד וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם, הוא מתאר משק כנפיים מוחשי או לחלופין השגה רוחנית של ציווי אלוהי. עוצמת הרעש משולה לזרמים שוטפים וחזקים, כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, והיא נשמעת כְּקוֹל שַׁדַּי, תואר המבטא כוח תקיף או את קולו העצום של ה' כבמעמד הר סיני. במהלך תנועתן בוקע מהן קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה, שאון והמיה של המון רב, בדומה לצבא שמימי של מלאכים המשבחים את בוראם. לעומת זאת, בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן, כלומר כאשר החיות עוצרות, כנפיהן נשמטות לצידיהן והן משתתקות. השתתקות זו נובעת מיראת כבוד כדי לאפשר שמיעת דיבור מאת ה', או כסמל להסתרת מהותן מפני השגת בני האדם.