וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי, אל הנביא יחזקאל השוהה בגלות בבל, בסדרת מסרים שנועדו לנפץ את אשליות הגולים כי ירושלים תינצל. נבואה זו מתקבלת בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית למלכות צדקיהו ולגלות יהויכין, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, שהוא עשרה בטבת בו החל המצור על העיר. יחזקאל נדרש לתעד את תחילת המצור בו ביום, כדי שפליטים שיגיעו בעתיד יאשרו את התאריך, וכך תאומת נבואתו ויופרכו דברי נביאי השקר. בנוסף, מועד זה רומז לכך שמספר ימי המצור יקביל למספר השנים שבהן חיו בני ישראל כבני חורין, מיציאת מצרים ועד לגלות בבל.
יחזקאל, פרק כ״ד, פסוק א׳
וַיְהִי֩ דְבַר־יְהֹוָ֨ה אֵלַ֜י בַּשָּׁנָ֤ה הַתְּשִׁיעִית֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֔י בֶּעָשׂ֥וֹר לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.