יחזקאל, פרק כ״ד, פסוק ג׳

ה' מצווה להציג בפני עם יהודה, המכונה בֵּית־הַמֶּרִי, מָשָׁל שנועד לנפץ את אמונתם כי חומות ירושלים יגנו עליהם מפני צבא בבל. בעבר דימה העם את העיר לקדירת בישול המגנה על הבשר שבתוכה מפני האש, אך כעת מודיע להם הנביא שהאויב עומד להניח את הַסִּיר הזה ישירות על האש. הציווי הכפול שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת משמעותו העמדה יציבה של הקדירה על הכירה, והוא מסמל את תחילת המצור הבבלי והידוקו סביב העיר. ההוראה וְגַם־יְצֹק בּוֹ מָיִם מתארת שפיכת מים לקדירה, המייצגים את כלי הנשק של הנצורים שמעניקים להם הגנה זמנית. עם זאת, כשם שהמים מעכבים את צליית הבשר, כך הם ממחישים שירושלים לא תיפול בבת אחת, אלא תסבול ממצור איטי וממושך שיכלה את תושביה בהדרגה.