הפסוק מציג דימוי חזותי עז של סיר בישול המבעבע על האש, כדי להמחיש את שלבי המצור והחורבן. דרך תיאור של הכנת תבשיל בשרי, משתקף תהליך שבו נאספים תושבי העיר אל תוכה, וסופגים את עוצמת הפורענות והמלחמה ללא דרך מילוט.
תחילת הפסוק מורה מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ. המילה לָקוֹחַ משמשת כאן כציווי לקחת את הבשר השמן והמשובח ביותר. במישור הסמלי, הפרשנים מסכימים כי מִבְחַר הַצֹּאן מייצג את עלית העם – השרים, הגדולים וטובי ישראל – אשר מתכנסים ונאספים אל תוך העיר המושמת במצור [רד"ק, מצודת דוד, רש"י]. מנגד, קיימת גישה הרואה במילים אלו פנייה למלך נבוכדנצר, שעליו לקחת את מבחר חייליו כדי להקיף את העיר [רש"י בשם תרגום יונתן].
השלב הבא בבישול הוא וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ. המילה דּוּר מובנת כציווי לערוך ולסדר מערכת אש [רד"ק, מלבי"ם], והיא נגזרת מהמילה "מדורה", תוך שהיא משלבת משמעות של סידור בשורות או במעגל הקיף [רש"י, שטיינזלץ, מלבי"ם]. המשמעות המעשית היא הבערת אש עצומה תחת הסיר תוך שימוש בעצמות כחומר בעירה במקום בעצים. מדורת העצמות מסמלת את חללי העיר שנהרגו על חינם בידי מנהיגיהם המושחתים; דמם של קורבנות אלו הוא שמשמש כחומר הבעירה המצית את אש הפורענות ומביא את צרות המצור [רד"ק, מצודת דוד]. פרשנות שונה מציעה כי סידור העצמות תחת שאר האיברים בסיר מסמל את הגיבורים והחזקים, אשר נערכים להילחם ולסמוך על גבם את החלשים שבעם [רש"י].
עוצמת האש מובילה לתוצאה הקשה: רַתַּח רְתָחֶיהָ גַּם־בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ. המילה רַתַּח מתארת בישול יתר בעוצמה רבה המעלה אבעבועות [מצודת ציון, מלבי"ם]. מבחינה מסורתית ולשונית, המילה בָּשְׁלוּ מנוקדת בקמץ תחת האות בי"ת, והמילה גַּם נכתבת בפסוק זה ללא ו"ו החיבור לפנייה [מנחת שי]. האש שתחת הסיר כה חזקה, עד שהיא מרתיחה ומבשלת אפילו את העצמות הקשות הנמצאות בתוך התבשיל, מצב המעיד על כך שהבשר עצמו כבר נהרס לחלוטין מרוב בישול [מלבי"ם]. הרתחה קיצונית זו ממחישה את התהדקות המצור והתקרבות כלי המלחמה אל העיר [רש"י]. בישול העצמות מסמל את שיא הקושי, שבו אפילו הגיבורים החזקים ביותר, המשולים לעצמות, לא יחזיקו מעמד ויפלו בתוכה בחרב, ברעב ובדבר [רד"ק, מצודת דוד].