נבואה קשה ואישית מופנית אל יחזקאל, בה ה' מבשר לו על אסון פתאומי העתיד לפקוד את ביתו, אירוע שנועד לשמש לא רק כטרגדיה פרטית אלא כאות וסמל לאומי עמוק.
ה' מודיע לנביא כי ייקח ממנו אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ. מונח זה, הנגזר מלשון חמדה ואהבה, מתייחס לאדם היקר והאהוב עליו מכל – אשתו, כפי שמתברר במפורש בהמשך הסיפור המקראי [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ]. ברמה הסמלית, אשת הנביא מייצגת את בית המקדש, שהוא "מחמד עיניהם" של כלל ישראל, ומותה מרמז על חורבנו הקרב [רד"ק, חומת אנך]. על פי גישה קבלית, המילה "מִמְּךָ" מדגישה את האובדן האינטימי, שכן אישה מתה קודם כל לבעלה. בנוסף, מוסבר כי יחזקאל היה משרש נשמתו של קין, ומות אשתו היווה תיקון רוחני לחטא הקדמון של הריגת הבל על ידי קין בגלל תאומתו היתרה [חומת אנך].
המוות יתרחש בְּמַגֵּפָה. הפרשנים מסבירים כי אין הכוונה בהכרח למחלה המונית, אלא למיתה פתאומית לחלוטין, ללא כל חולי מוקדם [רד"ק, מצודת דוד]. פתאומיות זו נועדה להמחיש את ההלם שיכה בעם ישראל כשהמקדש יחרב בבת אחת.
למרות האסון הכבד, מצווה ה' על הנביא: וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ. נאסר עליו לערוך הספד כדרך שעושים למתים, לבכות, או אפילו לתת לדמעות לרדת על לחייו. גם אם השבר הפנימי עצום, עליו להימנע לחלוטין מלהחצין את אבלו ולהסגיר את רגשותיו [מלבי"ם, מצודת דוד, שטיינזלץ]. איסור חריג זה אינו רק ציווי אישי, אלא מופת לעם ישראל: כאשר תבוא עליהם הפורענות, מרוב ריבוי הצרות והזעזוע הם יגיעו למצב של אטימות רגשית, ולא יוכלו כלל להספיד או לבכות על חורבנם [רד"ק].