הנבואה מציגה דימוי חריף ונוקב לשלב הסופי של חורבן ירושלים וטיהורה. לאחר שיושבי העיר ספגו את מכות המצור, המוקד עובר אל העיר עצמה, המשולה לסיר ריק המונח על אש יוקדת כדי לנקות את חטאיה המושרשים.
תחילת התהליך מתוארת במילה וְהַעֲמִידֶהָ, אותה מפרשים הפסוק כפעולה של ה' בעצמו, כאילו נכתב "ואעמידה", כלומר אני אעמיד את הקדרה [רד"ק, אברבנאל]. הסיר מונח על הגחלים כשהוא במצב של רֵקָה, כלומר ריק לחלוטין [מצודת ציון]. ריקנות זו מסמלת את העיר לאחר שהתבשיל שהיה בתוכה, שהוא משל לאנשי המלחמה והתושבים, התייבש, נשרף ומת [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל].
מטרת האש העזה היא לְמַעַן תֵּחַם, כדי שהקדרה תתחמם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], וכן וְחָרָה, מונח המבטא יובש מוחלט ושריפה [מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי המילה נְחֻשְׁתָּהּ אינה מתייחסת רק לחומר ממנו עשוי הסיר, אלא לתחתיתו ולשוליו, שיישרפו ויושחרו מרוב חום [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. בעוד המלבי"ם רואה בשריפת תחתית הסיר משל להבקעת חומות העיר, הרד"ק מפרש זאת כשממונה המוחלט של הארץ כולה, שתישרף באש מלח וגופרית.
השלב האחרון הוא מירוק החטאים. החום הקיצוני נועד לגרום לכך שוְנִתְּכָה, כלומר תימס [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], הטֻמְאָתָהּ, שהיא אותה זוהמה מאוסה וטמאה שנדבקה בדפנות הסיר [מצודת דוד, מצודת ציון]. לבסוף, תִּתֻּם, שמשמעותו כליון והשמדה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], כך שתכלה החֶלְאָתָהּ שהיא הזוהמה שלה. רש"י והרד"ק מוסיפים כי הזוהמה הזו תיבלע כליל בתוך חרסי הנחושת של הסיר עצמו עקב החום.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שתהליך אכזרי זה של התכה ושריפה הוא משל הכרחי לטיהור פשעי העיר. רק באמצעות הגדלת החמה, אובדן הרשעים והפיכת ירושלים לשממה ריקה מיושביה, ימורק עוון העם ותושמד רשעת יהודה לחלוטין [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].