הנביא עובר מתיאור המשל אל הנמשל הישיר, ופונה אל ירושלים כדי לתאר את חורבנה הקרב. העיר מדומה לקדרה העומדת על האש, ותושביה נמשלים לבשר המתבשל בתוכה, כאשר תהליך הבישול וההוצאה מהסיר משקף את שלבי החורבן והגלות.
הנביא קורא לירושלים עִיר הַדָּמִים, כינוי המבטא את דם הנקיים הרב שנשפך בתוכה [מצודת דוד]. לאחר מכן היא מתוארת כסִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָהֿ בָהּ. המילה חֶלְאָתָהֿ משמעותה זוהמה ולכלוך הצפים על פני התבשיל. בדרך כלל, בני אדם מקפידים להסיר את הקצף והזוהמה מן הקדרה במהלך הבישול, אך בסיר זה הזוהמה נותרה בפנים ולֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה [רד"ק, אברבנאל].
הפרשנים מסכימים כי הזוהמה שלא הוסרה היא משל לעוונות, לפשעים ולרשעים שבעיר. העובדה שהלכלוך נשאר מעידה על כך שתושבי ירושלים לא עשו תשובה ולא ניקו את עצמם מחטאיהם [מצודת דוד, רש"י]. חלק מהמפרשים מדייקים כי המילה חֶלְאָתָהֿ מופיעה בפעם הראשונה ללא הדגשה באות ה"א, מה שעשוי לרמז כי מעבר לזוהמה שנוצרה כעת מהבישול, נותרה בסיר גם חלודה וזוהמה ישנה מכיוון שלא רחצו אותו בעבר [מלבי"ם, מנחת שי]. כתוצאה מכך, הלכלוך מטנף את כל הבשר שבסיר, ובנמשל גם האנשים הטובים שבירושלים נטמאו ברעתה של העיר ועתידים לאבד עמה או לצאת לגלות [ביאור שטיינזלץ].
העונש מתואר במילים לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ. הבשר אינו נשפך מן הסיר בבת אחת, אלא מוצא ממנו חתיכה אחר חתיכה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שתיאור זה משקף את ההדרגתיות של החורבן. תושבי ירושלים לא הוגלו כולם בבת אחת, אלא גלו בשלבים, תחילה בגלות יהויקים, לאחר מכן בגלות יהויכין, ולבסוף שארית העם עם צדקיהו. במקביל, גם ההרוגים במלחמה נפלו טיפין טיפין לאורך זמן [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
הפסוק נחתם במילים לֹא־נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל. בניגוד לסעודה מסודרת שבה נתחי הבשר מחולקים לסועדים על פי גורל, כאן הנתחים מוצאים באופן אקראי לחלוטין [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הנמשל הוא שהגולים וההרוגים לא נבחרו על פי גורל מסודר או משום שקבוצה אחת פשעה יותר מחברתה, אלא מי שנקלע ראשון לידי האויב הוא שנלקח. גורלם של התושבים נקבע באופן שרירותי למראה, כאשר כל אחד פוגש את מותו או גלותו בדרך אחרת, בין אם בחרב, ברעב או בשבי [מצודת דוד, רד"ק].
לצד פירוש זה, ישנן גישות נוספות להבנת עניין הגורל. יש המפרשים כי הכוונה היא שגורלו של ה' המזמן אפשרות לתשובה לא נפל על העיר [רש"י]. גישה אחרת מציעה שהגורל מתייחס להחלטתו של מלך בבל להיכן לצאת למלחמה, כאשר הפור לא נפל על ירושלים במקרה, אלא הוכוון ישירות מאת ה' כדי להחריבה [מלבי"ם].