קרה לכם פעם שהסתכלתם על סיר מרק מתבשל על הכיריים וראיתם קצף או לכלוך קטן צף למעלה? בדרך כלל, ממהרים להוציא את הלכלוך הזה בעזרת כף כדי שהתבשיל יישאר נקי וטעים. הנביא יחזקאל משתמש בדוגמה המוכרת הזו כדי לתאר את מה שקורה בירושלים. הוא קורא לה עִיר הַדָּמִים בגלל המעשים הרעים שנעשו בה כלפי אנשים חפים מפשע.
הנביא מדמה את העיר לסיר ענק, ואת התושבים לתבשיל שבתוכו, ואומר שזהו סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָהֿ בָהּ. המילה חֶלְאָתָהֿ מתארת את הלכלוך והזוהמה שצפים בסיר. בניגוד לסיר רגיל שמנקים אותו במהלך הבישול, כאן הזוהמה לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה. הלכלוך הזה הוא בעצם משל לחטאים ולמעשים הרעים של התושבים, שלא ניסו לתקן את דרכם ולנקות את עצמם מההתנהגות הרעה. בגלל שהלכלוך נשאר בפנים, הוא פגע גם באנשים הטובים שבעיר.
כשהנביא מתאר איך מוציאים את התבשיל מהסיר, הוא אומר לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ. כלומר, לא שופכים את הכל בבת אחת, אלא מוציאים חתיכה אחר חתיכה. הכוונה היא שהגלות של תושבי ירושלים לא קרתה ביום אחד, אלא התרחשה לאט לאט ובשלבים.
בסוף, מתואר המצב במילים לֹא־נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל. כשמחלקים אוכל בצורה מסודרת, לפעמים עושים הגרלה כדי להחליט מי יקבל איזה חלק. אבל כאן, האנשים שנלקחו מהעיר לא נבחרו בצורה מסודרת. המצב היה כל כך מבולגן, שמי שנתפס ראשון בידי האויבים הוא זה שנלקח, בלי שום סדר או תכנון מראש.