יחזקאל, פרק כ״ד, פסוק ז׳

יצא לכם פעם לעשות משהו לא בסדר ומיד לנסות להסתיר את זה כדי שאף אחד לא יראה? בדרך כלל, כשמישהו עושה מעשה רע, הוא מתבייש ומנסה להחביא אותו. אבל בעיר שעליה מדבר הנביא קרה בדיוק ההפך. האנשים שם פגעו באנשים חפים מפשע, וזה מה שנקרא בפסוק כִּי דָמָהּ. במקום להתבייש במעשים החמורים שלהם, הם התגאו בהם. הנביא מתאר שהם הניחו את הדם עַל צְחִיחַ סֶלַע. הכוונה היא למקום הכי גבוה, חלק ויבש בסלע, שכולם יכולים לראות מרחוק. זהו משל לכך שהם עשו את החטאים שלהם בגלוי, בכוונה ובלי שום רצון לתקן או להתחרט. כדי להראות עד כמה הם היו אכזריים, הפסוק אומר: לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר. בתורה יש חוק שכששוחטים חיה או עוף, צריך לכסות את הדם שלהם בעפר מתוך כבוד. אבל החוטאים האלה כל כך זלזלו בחיי אדם, שהם לא נתנו לאנשים שהם פגעו בהם אפילו את הכבוד הבסיסי שנותנים לבעלי חיים. בגלל שהם השאירו הכל גלוי וחשוף על הסלע, המעשים הרעים שלהם לא יכולים להישכח. הכל עומד מול ה׳ ודורש שהצדק יצא לאור.