התגלות נבואית חדשה מתחילה כאן, ומהווה מעבר מתיאור המצור הפיזי על ירושלים לבשורה קשה על חורבן בית המקדש. המילים וַיְהִ֥י דְבַר־ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר משמשות פתיח לנבואה שנועדה לנפץ אשליה עמוקה שהייתה נטועה בעם. לאחר שהנבואה הקודמת, משל הסיר, ביטלה את המחשבה השגויה שנבוכדנצר לא יצליח לכבוש את ירושלים, הנבואה הנוכחית באה לעקור תקווה שקרית שניה: האמונה שהעיר תינצל בזכות קדושת בית המקדש השוכן בתוכה [אברבנאל].
מבחינה מבנית, התגלות זו חותמת סדרה של שלוש נבואות המקבילות במדויק לשלוש נבואות קודמות שהוזכרו בפרק כ"א. נבואה זו מכוונת ספציפית כנגד הציווי הקודם להינבא על המקדשים [מלבי"ם].
כדי להעביר את המסר המורכב, דבר ה׳ שמופנה אל הנביא עתיד להשתמש בסמל אישי וכואב. הנבואה תבשר על מותה הפתאומי של אשת הנביא האהובה במגפה, כמשל לחורבן המקדש. המסר הוא שכשם שאשת הנביא לא תמות בעוון אישי שלה אלא בשל הגזירה הכללית שחלה על העיר הנידונה על פי רובה, כך גם בית המקדש הקדוש ייחרב ללא אשמה עצמית, אלא בעטיו של העוון הכללי של ירושלים [אברבנאל].