יחזקאל, פרק כ״ד, פסוק י״ד

החלטת הדין האלוהית הגיעה לשלב הביצוע הסופי והמוחלט, כאשר מלך בבל כבר סמך את צבאו על ירושלים. ה' מכריז אֲנִי יְהֹוָה דִּבַּרְתִּי בָּאָה וְעָשִׂיתִי, ומבהיר כי הפורענות הופכת למציאות ממשית שאין בה הקלות, שכן הוא לֹא אֶפְרַע ויבטל את הגזירה, וְלֹא אָחוּס עליהם בחמלה, וְלֹא אֶנָּחֵם ואתחרט לאחר המעשה. שלילת הרחמים המוחלטת נובעת מכך שהעונש נקבע כִּדְרָכַיִךְ וְכַעֲלִילוֹתַיִךְ, בהתאמה מדויקת לאורח החיים ולמעשים של העם. לכן, אומות העולם והכשדים הם ששְׁפָטוּךְ, כשהם משמשים למעשה כשלוחיו של ה' המוציאים לפועל את הדין.