יחזקאל, פרק כ״ד, פסוק כ״ג

האסון הכבד שיבוא על העם ילווה באיסור להביע אבלות פומבית, ולכן וּפְאֵרֵכֶם עַל־רָאשֵׁיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, וכך מתוך תדהמה וייאוש לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ. היעדר הפורקן החיצוני יוביל לקריסה פנימית, ועל כן וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם – תרגישו שאתם נמסים, נרקבים וכלים בתוך הייסורים שבאו עליכם כעונש על חטאיכם. מתוך הכאב העצור וייסורי המצפון, וּנְהַמְתֶּם – תשמיעו קולות נהימה והמיה, מעין שאגה פנימית של חרטה על מעשיכם הרעים. נהימה זו תהיה משותפת לכולם, אִישׁ אֶל־אָחִיו, שכן כולם יהיו שווים באותו מצב של כאב, אובדן וייאוש.