יחזקאל, פרק כ״ד, פסוק כ״ד

התנהגותו האישית והחריגה של הנביא בעת אבלו על אשתו תשמש לעם כאות ודוגמה, ולכן הוא מצטט את דבר ה' על עצמו בגוף שלישי ואומר וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת. העם עתיד שלא לנהוג במנהגי האבלות המקובלים, ולפיכך כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה תַּעֲשׂוּ. התרחשות זו תהיה בְּבוֹאָהּ, כלומר עם בוא הפורענות על ירושלים והמקדש או בהגעת שמועת החורבן לאוזני הגולים, דבר שינפץ את תקוות השווא שלהם להינצל. התגשמות הנבואה תוביל להכרה וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', מתוך הבנה שהוא מממש את דבריו במלואם ונאמן לשלם גמול על מעשי העם.