הנביא דורש מהעם לחקות את התנהגותו החריגה בשעת האסון ולהימנע ממנהגי האבלות המקובלים, באומרו וַעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. הוא מורה להם עַל־שָׂפָם לֹא תַעְטוּ, כלומר לא לעטוף את הפנים והשפם כדרך שעושים אבלים, ומוסיף וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵלוּ, איסור על אכילת סעודת ההבראה שאחרים נוהגים להגיש לאבל. ביטול גינוני האבלות החיצוניים נובע מהיקפו ההמוני של האסון, שכן כאשר כולם פגועים ושרויים באבל, לא נותר מי שיוכל לנחם את זולתו. לחלופין, הימנעות זו נובעת מתוך פחד ואימה, שכן העם יחשוש לבכות ולהספיד את מתיו בסביבה עוינת ולעיני הכשדים השולטים בו.
יחזקאל, פרק כ״ד, פסוק כ״ב
וַעֲשִׂיתֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי עַל־שָׂפָם֙ לֹ֣א תַעְט֔וּ וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.