קרה לכם פעם שחבר היה עצוב, ומיד ניגשתם לעודד אותו? בדרך כלל, כשמישהו בצער, החברים והמשפחה מגיעים כדי לחבק ולנחם. אבל מה קורה כשיש אסון גדול וכולם עצובים בדיוק באותו הזמן? ה׳ מבקש מהנביא לשמש דוגמה לעם, ולהראות להם התנהגות שונה מאוד ממה שרגילים. הנביא מסביר להם שבזמן האסון הם לא ינהגו במנהגי האבלות המוכרים. הוא אומר להם עַל־שָׂפָם לֹא תַעְטוּ, כלומר, אל תעטפו את הפנים ואת השפם כפי שאבלים נהגו לעשות. בנוסף הוא מורה להם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵלוּ, כלומר, אל תאכלו את הארוחה המיוחדת שאנשים אחרים מכינים ומביאים לאבלים. למה בעצם? הסיבה היא שהאסון יהיה כל כך נרחב ויפגע בכולם, עד שכל העם יהיה שקוע בצער. במצב כזה, פשוט לא יישאר מי שיבוא לנחם ולהכין אוכל לאחרים, ולכן מנהגי האבלות החיצוניים והרגילים מתבטלים.
יחזקאל, פרק כ״ד, פסוק כ״ב
וַעֲשִׂיתֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי עַל־שָׂפָם֙ לֹ֣א תַעְט֔וּ וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.