תארו לעצמכם אדם שכל כך בטוח בעצמו, עד שהוא מכריז שהוא לא צריך עזרה מאף אחד, ואפילו חושב שהוא ברא את עצמו. ה' שולח את הנביא להעביר מסר לאדם כזה בדיוק, פרעה מלך מצרים. הפנייה מתחילה במילים דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ. הכפילות הזו מראה מעבר מדיבור קשה וחריף לאמירה רכה ונעימה, ממש כמו שבבריאת העולם החושך של הלילה מגיע לפני האור של הבוקר. מיד לאחר מכן, ה' אומר לפרעה הִנְנִי עָלֶיךָ, כלומר, אני יוצא להילחם בך. הנביא קורא לפרעה הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, שזה כמו תנין או יצור מים ענק ומפחיד. במצרים כמעט ולא יורד גשם, והיא מקבלת את כל המים שלה מנהר הנילוס. לכן, הנביא מדמה את מצרים לנהר, את העם לדגים, ואת פרעה לתנין ששולט במים.
פרעה מתואר בתור הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, הוא שוכב לו בנחת, בשקט ובלי דאגות בתוך תעלות המים הרבות של הנילוס, ואף אחד לא מעז להפריע לו. מתוך תחושת הביטחון הזו, פרעה אומר בגאווה לִי יְאֹרִי. הוא חושב שהנהר שייך רק לו ומספק לו את כל צרכיו, ולכן הוא לא צריך לבקש מה' גשם או עזרה. שיא הגאווה שלו מגיע כשהוא מכריז וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. פרעה מתפאר שבזכות הכוח והחוכמה שלו הוא הפך למלך כל כך אדיר, והוא אפילו מדמיין שהוא סוג של אל שברא את עצמו, בלי שום צורך בבורא עולם.