יחזקאל, פרק מ״ד, פסוק כ״א

איסור השתייה לכהנים המוכר מהתורה נשנה כאן כדי לחדש הלכות שלא פורשו בעבר או כתוספת קדושה למקדש לעתיד לבוא, ולפיו וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ לפני כניסתם לקודש. ההוראה חלה באופן גורף על כָּל כֹּהֵן, בין אם הוא כהן גדול, כהן הדיוט או אפילו כהן פסול שאינו ראוי לעבודת המקדש. המילה בְּבוֹאָם מלמדת שעצם הכניסה למתחם המקודש תחת השפעת יין היא האסורה, גם אם הכהן אינו מבצע שם עבודה כלשהי. האיסור להיכנס אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית מתייחס לכניסה להיכל עצמו, או לעזרת הכהנים הממוקמת מן המזבח ולפנים.