יחזקאל, פרק מ״ד, פסוק ט״ז

הכוהנים בני צדוק זוכים למעמד ייחודי ובלעדי המאפשר להם להיכנס אל הקודש פנימה, כך שרק הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל־מִקְדָּשִׁי לשרת ישירות לפני ה'. כאשר וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל־שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי, הם יעסקו בסידור לחם הפנים בהיכל או בעבודה על המזבח, ויזכו לאכול מבשר הקרבנות השמור למשתתפים בעבודה. אזכור השולחן, הממוקם בצפון ומסמל שפע חומרי, רומז לעתיד לבוא שבו יתבטל יצר הרע והכוהנים יוכלו לזכות בעושר מבלי לחטוא. מתוך כך הם יישארו נאמנים לחלוטין וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּי, בין אם הכוונה לביצוע כלל עבודות המקדש ובין אם למשמרת רוחנית גבוהה וייחודית לה', השונה ממשמרת הבית הרגילה של שאר הכוהנים.