יחזקאל, פרק מ״ד, פסוק י״ז

קדושת העבודה במרחבים הפנימיים של המקדש דורשת מהכהנים הקפדה יתרה על לבושם. יש המסבירים כי בְּבוֹאָם אֶל־שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית מתייחס לכניסת הכהן הגדול להיכל ביום הכיפורים, והמילה וָבָיְתָה מציינת את הכניסה פנימה אל תוך קודש הקודשים עצמו, אך השימוש בלשון רבים מעיד לדעת אחרים על חידוש עתידי שבו כלל הכהנים יעבדו בעזרת הכהנים במדרגה רוחנית עליונה. במרחבים אלו הכהנים מצווים כי בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא־יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר, כלומר עליהם ללבוש בגדי לבן טהורים ללא חוטי הצמר שהיו נהוגים בבגדי הכהונה. הימנעות זו מצמר נועדה למנוע חימום וזיעה שאינם ראויים בעבודה הפנימית, וכן לבטא מעבר ממידת הדין שאותה מסמל הצמר, אל מציאות שלמה של חסד ורחמים המיוצגת בפשתן.