בגדי הכהונה נועדו לשלב בין הדר וכבוד לבין טהרה וניקיון מעשי. ההנחיות המדויקות לגבי סוג הבד ואופן לבישת הבגדים מבטיחות שהכהנים ישרתו בקודש בצורה המכובדת והנקייה ביותר, תוך הימנעות מלכלוך וזיעה.
המונח פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים מתייחס למגבעות העשויות פשתן המונחות על ראשי הכהנים. הפרשנים מסכימים כי כובעים אלו נקראים כך משום שהם נועדו להעניק פאר, יופי והדר ללובש אותם [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. יחד עם המגבעות, הכהנים מצווים ללבוש מִכְנְסֵי פִשְׁתִּים, אשר צריכים להיות רחבים ולכסות את הגוף מאזור המותניים ועד הירכיים [רד"ק, אברבנאל].
ההוראה לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע עוסקת במניעת זיעה, שכן המילה יזע נגזרת משורש זיעה [מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנשענת על מסורת חז"ל, מפרשת זאת כהנחיה מדויקת לגבי מיקום החגורה או האבנט. על הכהנים להימנע מחגירה במקומות בגוף המועדים להזעה מוגברת, כגון אזורים שבהם הבשר נכפל ושוכב זה על זה [מצודת דוד]. לכן, אין לחגור את האבנט נמוך מדי, למטה מן המותניים, וגם לא גבוה מדי, למעלה מן המרפקים. המיקום הנכון והנקי ביותר לחגירה הוא כנגד המרפקים, באזור הלב והחזה [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. הקפדה זו נועדה למנוע את התלכלכות בגדי הכהונה בזיעה [מצודת דוד].
לצד פירוש זה, קיימת גישה נוספת המסבירה את האיסור לא רק כהנחיה למיקום החגורה, אלא כאיסור על עצם השימוש בחומרים מחממים. לפי פירוש זה, ההוראה אוסרת על הכהנים ללבוש בגדי צמר, משום שצמר הוא חומר המחמם את הגוף וגורם לבשר להזיע [רש"י].