הנביא משרטט את גבולות התפקיד העתידיים של משרתי המקדש אשר סטו מדרך הישר בעברם. כחלק מתהליך תשובתם ותיקונם, הם משתלבים מחדש בעבודת הקודש, אך במעמד מופחת המגביל אותם לתפקידי עזר ומנהלה, תוך הרחקתם מעבודות המזבח המרכזיות.
הפרשנים נדרשים לזהותם של משרתים אלו. הגישה המרכזית היא שמדובר בלויים שהחטיאו את העם בעבר [אברבנאל]. עם זאת, יש המפרשים כי מדובר למעשה בכוהנים שנפסלו לעבודה בגלל חטאיהם, והכתוב מכנה אותם לויים בלבד כדי להדגיש את שלילת מעמדם הכוהני והורדתם בדרגה [רד"ק, אברבנאל].
תפקידם החדש מוגדר במילים מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת. המילה פְּקֻדּוֹת מתפרשת לרוב כמינויים, תפקידים מוגדרים או ענייני גזברות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המסבירים כי הכוונה היא שהם יהיו כפופים וישרתו את הפקידים הממונים על השערים [מלבי"ם]. במסגרת זו, הם ישמשו כשומרים אֶל־שַׁעֲרֵי הַבַּיִת ויעסקו בעבודות השירות והתחזוקה הכלליות הנדרשות למקדש, תפקידים שבאופן עקרוני כל אדם יכול לבצע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
למרות הרחקתם מהעבודה הפנימית, הכתוב מתיר להם מפורשות לעסוק בשחיטת הקורבנות, כפי שנאמר הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָעוֹלָה וְאֶת־הַזֶּבַח. כלל הפרשנים מסכימים כי היתר זה נובע מההלכה הקובעת שפעולת השחיטה עצמה כשרה גם כאשר היא נעשית על ידי זר, כלומר מי שאינו כוהן, ואף על ידי נשים ועבדים. לכן, מותר לאותם משרתים שהורחקו לבצע את השחיטה, אך חל עליהם איסור מוחלט להמשיך בשלבי ההקרבה הבאים, כגון קבלת הדם וזריקתו, השמורים לכוהנים כשרים בלבד.
בסופו של דבר, ייעודם מסתכם במילים וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם, כלומר הם יעמדו לפני קהל מביאי הקורבנות, ויסייעו לעם בכל צורכי ההקרבה ועבודות העזר במקדש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].