שבט הכהנים מובדל משאר העם בכל הנוגע לבעלות על קרקעות. ייעודם המרכזי הוא הקדשת חייהם לעבודת המקדש ולתחום הרוחני, ולכן פרנסתם החומרית אינה מגיעה מחקלאות או מנחלות, אלא נובעת ישירות מתפקידם המקודש.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה מתייחסות לעצם מעמד הכהונה ולעבודת ה׳ במקדש, שהם מהווים את נחלתם האמיתית. לצד זאת, גישה משלימה מחברת את המושג נחלה באופן מעשי למתנות הכהונה. לפי פירוש זה, הכהנים מקבלים כנחלה את חלקי הקורבנות שמותרים באכילה, כגון המנחה, החטאת והאשם, וכן מתנות קודש נוספות כמו תרומה, ביכורים וחלה [מלבי"ם, אברבנאל, צאינה וראינה]. ההכרזה אֲנִי נַחֲלָתָם מדגישה כי מה שנותר מהקורבנות המוקרבים לה׳ הוא זה שמשמש כנחלתם הבלעדית [מצודת דוד].
המילה וַאֲחֻזָּה מוסברת כחלק ונחלת קרקע, הכוללת שדות וכרמים [מצודת ציון, מצודת דוד]. הציווי לֹא־תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל נועד להבטיח שהכהנים לא יעסקו בחקלאות, וכך יהיו פנויים לחלוטין לעסוק בעבודת המקדש ללא טרדות חומריות [מצודת דוד]. בסוף הפסוק חוזרת ההצהרה אֲנִי אֲחֻזָּתָם כדי לחזק ולכפול את ההבטחה שחלקי הקורבנות הם התחליף לאחוזת הקרקע [מצודת דוד]. חלוקה זו אף מביאה ברכה לעם, שכן בזכות הענקת המתנות לכהנים, יזכה כל אדם מישראל לברכה מאת ה׳ בביתו [אברבנאל, צאינה וראינה].
ישנה התייחסות ייחודית למעמדם של הכהנים לעתיד לבוא. בעוד ששאר הלוויים עשויים לקבל חלק מסוים בארץ לעתיד לבוא, הכהנים לא ינחלו אחוזה כלל [מלבי"ם]. הסבר מעניין לכך קושר זאת לערי המקלט. בעבר, הנחלה היחידה שהייתה לשבט לוי הסתכמה בארבעים ושתיים ערי המקלט. אולם לעתיד לבוא, מכיוון שאנשים לא יהרגו איש את אחיו, לא יהיה עוד צורך בערי מקלט, וכך לא תישאר להם כל אחוזה. בנוסף, מוצג רעיון שלפיו לאחר חטא העגל, שבו שבט לוי לא השתתף, נותרו הלוויים עם "כתר מלכות" שהצריך החזקת אחוזה מינימלית, שכן אין מלך ללא קרקע. אך לעתיד לבוא, כאשר ה׳ יהיה למלך על כל הארץ, הכהנים כבר לא יזדקקו לאחוזה משלהם [אהבת יהונתן].