תפקידם של הכהנים אינו מסתכם רק בעבודת המקדש, אלא הם נושאים באחריות כבדה כמורי ההוראה ושופטיו של העם. לאורך הדורות, חלק ניכר ממורי ההלכה בישראל היו כהנים, והם אלו שמופקדים על שמירת הסדר המשפטי והרוחני של האומה [ביאור שטיינזלץ].
כאשר מתגלעים סכסוכים, וְעַל־רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט. הכהנים ישמשו כשופטים בסכסוכים שבין אדם לחברו, וישבו בסנהדרין כדי לדון הן בדיני ממונות והן בדיני נפשות [מלבי"ם, מצודת דוד, צאינה וראינה]. השימוש בפועל יעמדו מרמז על אופיו המיוחד של הכהן; לרוב, כאשר בית דין עומד למשפט ודן על פי שורת הדין, קשה לו למצוא זכות לנידון. אולם הכהן, ששורשו הרוחני נובע ממידת החסד, מסוגל לעמוד במשפט ובכל זאת למצוא את הדרך לזכות את העומד מולו [אהבת יהונתן].
הפסוק קובע כי בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטֻהוּ. המילה ישפטוהו מתייחסת לריב ולסכסוך עצמו [רד"ק, מלבי"ם], וההדגשה היא שעליהם לפסוק אך ורק על פי חוקי התורה המסורים להם, ולא על סמך אומדן דעתם או הגיונם האישי [מצודת דוד, מלבי"ם]. אגב כך, במסורה קיימים הבדלים בין הכתיב לקרי במילים אלו (נכתב "לשפט" ונקרא "למשפט", נכתב "ושפטהו" ונקרא "ישפטוהו"), אך הפרשנים מציינים כי המשמעות נותרת זהה לחלוטין [מנחת שי, רד"ק].
הכהנים מצווים גם על לימוד וקיום ההלכה: וְאֶת־תּוֹרֹתַי וְאֶת־חֻקֹּתַי. דרישה זו מקיפה את כלל תחומי ההלכה, ויש שדורשים זאת על סדרי המשנה השונים, הכוללים חוקים מורכבים כגון דיני עריות, כלאיים ועוד [מלבי"ם].
לגבי זמני השנה, נאמר בְּכָל־מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להקפדה מדויקת על הלכות הקרבנות המיוחדים של כל מועד ומועד במקדש [מצודת דוד, רד"ק]. עם זאת, יש המרחיבים זאת לשמירת המועדים בכל מקום, ולא רק בגבולות המקדש [ביאור שטיינזלץ], או לשמירה על כלל ההלכות של סדר מועד [מלבי"ם].
בנוסף, עליהם להקפיד שוְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ. מעבר להקרבת קרבנות החובה של יום השבת [מצודת דוד, רד"ק], יש כאן אזהרה מיוחדת לכהנים לשמור על קדושת השבת, אף על פי שמלאכות מסוימות הותרו להם במיוחד לצורך עבודת המקדש [מלבי"ם].
מעניין לשים לב לשינוי בלשון הפסוק, המייחס "שמירה" למועדים ו"קידוש" לשבת, היפוך מהמצב המוכר שבו בית הדין "מקדש" את החודשים והמועדים, ואילו השבת מצריכה רק "שמירה". הסבר עמוק לכך קשור לימות המשיח: לעתיד לבוא יהיה מהלכה של הלבנה קבוע ואורה יזרח כאור החמה, ולכן לא יהיה עוד צורך לקדש את החודשים אלא רק לשמור את המועדים. לעומת זאת, מכיוון שלעתיד לבוא יהיה רק יום ללא לילה, כניסת השבת לא תהיה ניכרת מאליה על ידי שקיעת החמה, ולכן הכהנים יצטרכו לקדש ולהכריז על כניסת השבת, ממש כפי שקידשו את החודשים בעבר [אהבת יהונתן].