ההפרדה הברורה בין תחום הקודש שבו משרתים הכהנים לבין המרחב הציבורי של שאר העם מקבלת ביטוי מעשי וסמלי דרך בגדי הכהונה. הכהנים נדרשים להחליף את בגדיהם לפני צאתם אל הציבור, כדי לשמור על גבולות הקדושה.
כאשר הכהנים מסיימים את עבודתם, הכתוב מתאר את יציאתם: וּבְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל־הָעָם. הכפילות בתיאור החצר נועדה לדייק את המיקום ביחס לחצר הפנימית שבה עבדו. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא לעזרת ישראל, המקום המוגדר כחיצוני ביחס לעזרת הכהנים, ושם עומד העם. ישנה מחלוקת קלה לגבי זהות הקהל בחצר זו: בעוד שחלק מן הפרשנים מציינים כי זהו מרחב המיועד לגברים בלבד [מצודת דוד], אחרים סבורים כי מדובר באזור שאליו נכנסים כלל ישראל, כולל נשים [רש"י]. גישה מורכבת יותר מציגה תהליך יציאה הדרגתי: הכהנים יוצאים תחילה מן החצר הפנימית אל אזור ביניים של לשכות מקודשות, ורק משם הם ממשיכים אל החצר החיצונה והחולין שבה נמצא העם [מלבי"ם].
לפני המפגש עם הציבור, הכהנים מצווים: יִפְשְׁטוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם, כלומר יסירו את בגדי הכהונה [מצודת ציון], וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים, שהם בגדי חול רגילים. בגדי הכהונה נועדו אך ורק לשרת בקודש, ואינם בגדים אישיים שניתן להתהלך בהם בחוץ [ביאור שטיינזלץ]. את הבגדים הקדושים עליהם להשאיר במקומם: וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ. פעולה זו מזכירה את ציוויו של משה רבנו לגבי הכהן הגדול ביום הכיפורים, אשר פושט את בגדי הבד ומניחם בקודש. השוואה זו מלמדת כי לעתיד לבוא, מעמדם של הכהנים הרגילים יתעלה למדרגתו של הכהן הגדול [רש"י, מלבי"ם], וכי מדובר בהלכה מחודשת הנובעת מריבוי הקדושה והפרישות שיהיו בבית המקדש העתידי [אברבנאל].
הסיבה המרכזית להחלפת הבגדים מנוסחת במילים: וְלֹא־יְקַדְּשׁוּ אֶת־הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם. הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת ציווי זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאיסור נועד למנוע מראית עין; אם הכהנים יסתובבו בבגדי הקודש בין ההמון ויבואו עמו במגע, העם עלול לחשוב בטעות שהוא קדוש באותה מידה כמו הכהנים. זווית נוספת מדגישה את הפער בין קודש לחול: בגדי החול של העם אינם טהורים מספיק כדי לבוא במגע עם בגדי הקודש, ויש למנוע ערבוב ביניהם [רש"י, צאינה וראינה]. יש אף שמסבירים כי הכתוב משתמש כאן בלשון נקייה מתוך כבוד לבגדי הכהונה; במקום לומר שהעם יטמא את הבגדים, הפסוק אומר שהבגדים יקדשו את העם [ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, ישנה תפיסה שלפיה קדושתם של הבגדים כה עצומה, עד שאם הכהנים יצאו בהם החוצה, קדושתם תתרבה ותאלץ את העם להתרחק ולהיבדל מהם לחלוטין [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].