מתנות הכהונה וזכויותיהם של הכהנים המשרתים במקדש כוללות את הזכות לאכול מחלק מהקרבנות ולקבל רכוש שהוקדש.
המונחים הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם מתייחסים לקרבנות שמביאים בני ישראל, ואותם הכהנים רשאים לאכול [ביאור שטיינזלץ]. בעוד שמשמעות המילה הַמִּנְחָה ברורה ופשוטה [רד"ק], הכוונה המדויקת כאן היא לשירי המנחה, כלומר לחלק שנותר מן הקרבן [מצודת דוד].
המושג חֵרֶם מבטא קדושה והקדש של רכוש [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הצירוף וְכָל־חֵרֶם מדגיש כי כל סוגי ההקדשות בישראל יינתנו לכהנים. הדגשה זו על המילה "כל" מצביעה על מציאות ייחודית: בדרך כלל, רכוש שהוקדש מתחלק לשני סוגים, הקדש הניתן לכהנים והקדש המיועד לתחזוקת המבנה ולבדק הבית. אולם לעתיד לבוא, ה' עתיד לבנות את המקדש בעצמו, ולכן לא יהיה עוד צורך לאסוף כספים עבור בדק הבית. משום כך, כל רכוש שיוקדש יעבור במלואו לרשות הכהנים [אהבת יהונתן].